|
<<לפני 125
שנה הגיע שמחה חמליצקי עם משפחתו לארץ ישראל, התיישב
בשפיה שליד זיכרון יעקב והחל לעבד את הקרקע שניתנה לו
על ידי הברון אדמונד דה רוטשילד. ב-1940 לערך המושבה
נקנתה על ידי תנועת הדסה הצעירה והתושבים נדרשו
להתפנות. "עברנו לזיכרון, גרנו מול היקב של כרמל במרחק
30 מטר", מספר הנין של חמליצקי, יונתן תשבי. "ליקב הזה
היינו מספקים את הענבים שגידלנו עוד בשפיה. תחילה
היינו מביאים את הענבים בעגלות עם פרדים, אחר כך
התקדמנו והעמסנו אותם על טרקטורים ובהמשך על משאיות".
תשבי גדל לתוך חקלאות של כרמים ועצי זית. אהבת הקרקע
התפתחה להתמחות בשתילת גפן. "נטעתי כרמים והגעתי למצב
של 400 טון ענבים בשנה, אבל אגודת הכורמים שהייתי חבר
בה לא שילמה את המגיע לנו תמורת הענבים. כל משבר קטן
גרם לכך שהכורמים היו משלמים מכיסם על הפאשלות של
ההנהלה", מספר תשבי. "בעבר חשבתי איך לעזור לקולקטיב.
ברגע שלא קיבלו את הדעות שלי באגודה הבנתי שאין לי מה
לחפש שם. אצלם זה הרבה משפחתולוגיה. שיטת העדר. קשה
למישהו לקום באסיפה כללית ולהתבטא נגד הנהלה מקצועית.
באמצע שנות ה-80 העמיק המשבר וראיתי שמשקים מתחילים
להיסגר. ראיתי שגם אני עומד לפשוט את הרגל, ומכיוון
שעשיתי אז יין לבית - ראיתי שזה הענף היחיד שאני יכול
לגלוש אליו בלי הרבה עניינים והחלטתי להקים יקב". בשלב
הזה היתה לתשבי ההיכרות הראשונה עם הביורוקרטיה שגרמה
לו להיעזר ביועצים חיצוניים שידריכו אותו איך לייבא
ציוד ומה זה מכתב אשראי מול הבנקים. אבל היו עוד צרות
- מהקולגות. "המשפחה היתה חייבת להסתיר את זה שאנחנו
הולכים להקים יקב, מכיוון שפחדנו שהיקבים המתחרים
יתחילו לשים לנו רגליים. הייתי הראשון שהחל את הטרנד
של יקבים פרטיים. בענף היין ראו בי סכנה מהיום הראשון.
הענף ראה בי אויב וקראו לי בוגד. "הציוד הגיע, הרכבנו
אותו והתחלנו לקלוט ענבים. מהרגע הזה כולם הבינו שיש
פה יקב ולמעשה אז התחילו הניסיונות להכשיל אותנו. בענף
היין איימו על הכורמים לא למכור לי ענבים, שמו לי
פיקוח על היקב 24 שעות יחד עם האזנות סתר. את המאזינים
תפסתי על חם וגירשתי אותם. אני יודע בדיוק מי שכר
אותם, אבל זה לא חשוב עכשיו. פניתי למנכ"ל משרד
החקלאות ומאותו יום הפסיקו הרדיפות", ממשיך תשבי.
טעימות ראשונות במעדנייה של יוז'י ליקב החדש שהקים ב-85'
אף בעל ניסיון לא הסכים לבוא. "הלכנו הרבה על מזל.
בדצמבר כבר התחלנו למכור יין. התחלנו במעדנייה של
יוז'י בכפר שמריהו. נתנו טעימות והתגובות היו די
נלהבות. חשבנו שהנה זה עובד, אבל מהר מאוד התבדינו
והתחלתי להבין שלמכור יין זה מקצוע שונה משחשבתי. אז
הגיע אלינו שלמה רוזנברג, שהיה מנהל מכירות בכרמל
מזרחי. עם הקשרים שלו התחלנו למכור", אומר תשבי. פריצת
הדרך התרחשה כשהשוק הישראלי נפתח לצריכת יין
ב-2003-2004. "עד אז היינו מוכרים 150-200 אלף בקבוקים
בשנה. כיום אנחנו מוכרים חצי מיליון בקבוקים והיקף
המחזור השנתי הוא כ-25 מיליון שקל. מצבנו טוב ויציב
ואנו מייצאים על בסיס מסחרי לכ-20 מדינות", מציין
תשבי. חיבור מפתיע בין אריק שרון כשזה היה שר התמ"ת
ואורי שני כיו"ר מכון היין ("הוא הציב בפנינו אתגרים,
בזכותו ענף היין קיבל תנופה"), הכניס את תשבי לתחום
הברנדי שבו זכו להצלחה מסחררת. "הגיע אלינו יהודי בעל
יקב מדרום אפריקה בשם סידני בק, ששרון ושני הכירו לי.
מיד נוצרה כימיה והוא שינה את הפנים של תשבי במובן של
הסתכלות על ענף היין. קודם זו היתה תעשייה פשוטה,
'תעשה, תמכור ולהבא בתור'. הוא לימד אותנו שיין זה דבר
שמגיע לו הרבה כבוד. הוא גם שינה לנו את התפישה של
ייצור היין, סייע לנו כלכלית ונתן לנו הלוואה של מאות
אלפי דולרים. בסוף הוא הכניס אותנו לשמפניה, ליין אדום
ולברנדי. עד אז ייצרנו רק יין לבן ורוזה", אומר תשבי.
הייצור הראשון של ברנדי ביקב היה ב-96'. הברנדי הוביל
את תשבי היישר לתחרות יין בינלאומית בלונדון, שם זכה
בפרס הראשון והיוקרתי "הברנדי הטוב ביותר בעולם". "זה
רגע של התרגשות עצומה. כל המשפחה נסעה לקבל את הפרס",
משחזר תשבי. היקב כדרך חיים עוד לפני הברנדי היתה
לתשבי עדנה, כשהיצוא הראשון היה לא פחות מאשר לבית
המלוכה הבריטי. "ב-91' יצאנו יין לספק של משפחת המלוכה
בלונדון. היתה כאן מבקרת יינות מטעם בית המלוכה
הבריטי. היא אמרה שזה הולך ישר לשם. שמרנו את זה בסוד.
אמרנו שמחר ישמעו על זה ביקבים אחרים וינסו להתחרות
בנו. יגידו 'תשבי נותן בעשר, אנחנו ניתן בשבע'. היתה
הרגשה שלא מפרגנים. אחרי זה עשינו ניסיונות לשווק
לארה"ב וקנדה, שלא צלחו. ב-93', כשהקמנו את החברה
המשותפת עם יקבי רמת הגולן, התחלנו לעבוד בצורה מסודרת
על יצוא ונפתח לנו שוק גדול בארה"ב. "אני לא הולך
למכור למי שמדבר איתי על מחיר ויקנה ברקן ב-2 יורו
פחות", אומר תשבי. "אני הולך על ערך תמורת כסף. אם
האיכות מתאימה, המחיר בכלל לא חשוב. באירופה מצליחים
להתגבר על מכשולים באמצעות דיבור על איכות. הסוכנים
שלי משכנעים את הלקוחות שהיין בליגה אירופית מבחינת
מראה, לוח זמנים לאספקה ואיכות. חשוב גם שהעיצוב ייצג
את מה שיש בתוך הבקבוק בתפישת העולם שלנו. על התווית
יש תמונה של סבא וסבתא - מסר של דורות, של חיבור
לשורשים, נטול יומרות אישיות". משפחת תשבי מחזיקה כיום
כ-1,000 דונם כרמים - 450 דונם בגוש עציון, שם היא גם
שותפה ביקבי גוש עציון; 200-300 דונם בזכרון יעקב, לצד
כורמים שעובדים עם היקב שמחזיקים 150 דונם; כורמים
נוספים יושבים בכפר תבור על שטח של כ-100-150 דונם.
למשפחה יש שטחים נוספים בשדה בוקר, רמת הגולן ובגליל
העליון. "אצלנו היקב הוא גם דרך חיים", אומר תשבי.
"ביקב אי אפשר לעשות הרבה כסף, אבל אם רוצים השקעה
איכותית שמשפרת את חיי המשפחה או את איכות החיים - יקב
זה המקום. כשהתחלתי קיוויתי שהמשפחה תוכל להתפרנס
ולעבוד יחד, ואת זה קיבלתי. כולם עובדים יחד - הבן
מיכה מפקח על הכרמים ומנהל את הנושאים הכלכליים; הבן
השני גולן הוא היינן של היקב; והבת אשרה מפתחת את
המותג תשבי. היא זו שעשתה את הקונצפט של בית קפה-יין
בזכרון (בית קפה ומסעדה חלבית שמוכרת יין במחיר מדף)
ומוצרי מזון כריבות על בסיס יין. "אני לא למכירה ולא
רוצה להכניס משקיע", אומר תשבי, "אין בשביל מה".
ההיפך. אנחנו משקיעים בדברים אחרים כמו ביקבי גוש
עציון. יקב זה דבר לא יציב בישראל. לכל אירוע ביטחוני
השפעה על היין, בעיקר באירופה, כי יין מזוהה עם מדינת
המוצא. "הביצועים שלנו תלויים בנו, לא במתחרים. אני לא
מסתכל לצדדים ומתעניין רק במה שנוגע לי. יש לנו
חקלאות, יקב וחברת הפצה. אנחנו עושים הכל מא' ועד ת'".
|
